Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

combined

–  אין לך מישהו אחר ללכת איתו?

–   אני רוצה ללכת איתך.

–  טוב בסדר…

כך מצאתי את עצמי הולכת לצפות בסרט השני בסדרת "משחקי הרעב" עם קובי, לאחר שהצלחתי להתחמק מהראשון. אני לא חובבת פנטזיה ו/או מדע בדיוני. למעשה, רק לאחרונה גיליתי שיש בכלל הבדל בין השניים.

בשלושת הלילות הראשונים שלאחר הסרט, היו לי סיוטי מונטאז' בהם הפנים של המפיק הראשי של "המרוץ למיליון" התערבבו עם הפנים של פלוטארק, קברניט המשחק הראשי בסרט, וקופי ענק רדפו אחריי כשנקניקיות צ'וריסוס אימתניות בידיהם. המשך…

Read Full Post »


אם יש משהו שמאחד נערת גבעות ממעלה רחבעם עם אנרכיסטית נגד הגדר מתל אביב, זה הלוק המוזנח וסלידה מסכיני גילוח. נדמה כי כל האקטיביסטיות באשר הן נפגשו יום אחד והחליטו על הדברים הבאים:

סכיני גילוח מייצגים את השיעבוד הנשי למין הגברי ולכן אין להשתמש בהם;
אין הצדקה ללכת למספרה, אלא אם כן זה כדי לעשות תספורת בעלת חמישה אורכים שונים הממחישה כמה לא אכפת לי מאיך שהשיער שלי נראה;
תכשיטים הם דבר בזוי, אלא אם כן הם מסמלים את המחאה שלי (מגן דוד/ סמל של אנרכיה/ סמל השלום).

כך הגענו למצב בו קשה להבחין בין פעילה בסולידריות שיח ג'ראח עם פעילה בתנועת אם תרצו. המשך…

Read Full Post »


כמו שיש שלבים שונים במערכת יחסים עם בן זוג, כך יש שלבים שונים במערכת יחסים עם עיר זרה – גם כשמדובר בסטוץ וברור לשני הצדדים שזה לא יימשך יותר משבוע. כך התחיל שלב ההתאהבות שלי עם נורבגיה.

ביום הראשון של הטיול, שמתי לב שאם רוצים לשדרג משהו, כל שיש לעשות זה להוסיף לו את המילה 'נורבגי'. למילה 'נורבגי' יש צליל אחר, מסתורי ושווה בהרבה. קחו למשל את חתול הרחוב הישראלי. המשך…

Read Full Post »


כששמעתי שהכנס יתרחש בירושלים, התחלחלתי. זכרונות מודחקים מסמינריונים משמימיםֿ בשם "אישות ומשפחה" מימי התיכון צפו ועלו. קולה השובב של הבלנית מהמקווה שוב עלה באוזניי, כשניסתה להסביר לנו את עיקרון ימי הנידה לפי היהדות: “זכורנה בנות ,שבועיים כיף כף, שבועיים פסק זמן.”

גועל נפש.

בכל אופן, את הכנס השנתי של קהילת ROI העולמית לא התכוונתי להפסיד, ולכן התחלתי לנסות ולהפנים במרץ את העובדה שמזומנים לי חמישה ימים וארבעה לילות בעיר הבירה. המשך…

Read Full Post »

אין הרבה בחורות כאלה בתל אביב שיש להן את כל החבילה: יפה, חכמה, משעשעת, עובדת בחברת הייטק, משחקת כדורעף חופים, שותפה מעולה לטיולים.

לכן הסתקרנתי לשמוע מי הבחור החדש שחברתי ד. הבררנית יוצאת איתו. על קפה של שישי בבוקר, היא התחילה לתאר אותו: עושה מילואים כקצין בצנחנים. בדיוק קנה מכספו בית בחדרה, והוא משפץ אותו במו ידיו. טרחה ד. להוסיף ש"יש לו ידיים מדהימות".

הביס של הקרואסון נתקע לי בגרון בעודי מסתכלת עליה בקנאה. בחור קרבי, גברי, ועוד מקנן? יש כאלה? שלא לדבר על השימושים הנוספים שד. בטח מוצאת ל"ידיים המדהימות" שלו.

היא ממשיכה: הוא בדיוק נרשם לקורס חילוץ – הוא היה מתנדב במד"א וזה ממש עשה לו את זה לחלץ אנשים, אז הוא נרשם לקורס חילוץ לפני חודשיים. ואתמול הוא סיפר לי שחודש הבא הוא מתחיל קורס לנהגי משאיות דרך הצבא, כי הוא רוצה להיות מסוגל לנהוג ברכב החילוץ לכשהוא יסיים את הקורס.

זה כבר היה יותר מדיי – משפץ, מקנן, ועכשיו מחלץ. חיכיתי כבר לשמוע מה לא בסדר איתו. מחלה גנטית נדירה? יהיר? קמצן? ילדים? המשך…

Read Full Post »

נוצותיו שמוטות, זנבו מושפל ונשימתו כבדה, עומד הגבר הישראלי האבוד במעבר מספר שבע בסופר.
עומד ובוהה במדפים, כשהבעת יאוש וחרדה הולכת ומתפשטת על פניו. כיאה לגבר גבר, מחליט הוא לעשות מעשה – להתקשר לזוגתו שתחלץ אותו מהצרה:

– התכוונת למתוקה או חמוצה? זאת שכתוב עליה 15% או 37%?
– יש חבילה של מאה גרם ויש של מאתיים גרם, איזה לקנות?
– קמח תופח או קמח תופח מאליו?
– "יין לבישול" זה לא יין רגיל?
– מה זה 'אגוזים שלמים'? עם קליפה או קלופים?

חשתי מוסר כליות כשראיתי שמונה שיחות שלא נענו מק., אשר נקלע למצוקה ונזקק לחילוץ בעת שניסה לערוך קניות בסופר – אינו מצוייד בדבר מלבד הרשימה המפורטת שהכנתי עבורו. אני לא חושבת שחברותיי ואני מבינות לאיזה מצב נפשי אנחנו משליכות את בני הזוג שלנו כשאנחנו שולחות אותם לסופר. המשך…

Read Full Post »


"הניסיון להקים חברה על-מעמדית נכשל.. בסיס אוטופי שאין לו קיום בטבע האדם.. משבר פיננסי עמוק.."

בטח שמעתם או השמעתם פעם בחייכם הדברים האלה על קיבוצים ועל קיבוצניקים. במהלך שנות ילדותי העירונית תמיד רחשתי חיבה מיוחדת לרעיון הקיבוצי, ובבגרותי אף חייתי כשנתיים בקיבוצים שונים. לכן שמחתי לראות שהעיתון דה מרקר בחר להקדיש את מוסף החג שלו לשינויים העוברים על הקיבוצים בארץ.

מבין כל הכתבות, משכה את תשומת ליבי הערתו של זאב בירן, מנהל חברת הקייטרינג של קיבוץ סעד:

"הקיבוץ נהפך לעסק חי שרוצה להרוויח. להרבה חברים ותיקים יש תחושה שגנבו מהם את הקיבוץ. הם מרגישים שהקיבוץ של פעם מת, וכואב לי הלב עליהם. נגמרו הימים שהקיבוץ חי לשם שמים, וכיום עסק לא כלכלי נסגר." המשך…

Read Full Post »

Older Posts »